אני חוזרת אל הבלוג שלי ואליכם, בני משפחות יקרות לחולי אלצהיימר. במהלך התקופה בה לא כתבתי, לא הפסקתי להיפגש ולסייע למשפחות של אנשים חולי אלצהיימר להתמודד עם מציאות קשה שכפתה עליהם המחלה. החיים משתנים והעולם מתהפך כאשר אדם מוכר ואהוב שוקע אל שכחה, בלבול, תפקוד משובש ולעיתים גם התנהגות תוקפנית.

כמי שעוסקת שנים רבות בליווי והדרכת משפחות של חולי אלצהיימר, תפקידי הוא ללמד את המשפחה להתמודד עם אתגרים ומצבים שונים שמציבה המחלה בפניהם. חשובה לא פחות העזרה שאני מגישה להם על מנת להתאחד ולצמוח כמשפחה, למרות ואולי בגלל האלצהיימר שהתנחל אצל יקירם.

לא מכבר פגשתי בבני משפחה, שאימם, אישה צעירה יחסית, רק בת 65, לקתה באלצהיימר. בביקור הכרות שערכתי אצלם, תיארה בפני הבת כיצד מחלת האם הביאה לתיקון לכל המשפחה.

היא סיפרה שלפני המחלה היחסים בתוך המשפחה היו משובשים בכל דרך אפשרית. היא לא הסתדרה עם אביה, שהיה אדם ביקורתי ונוקשה – בעיקר כלפיה. גם הקשרים שלו עם אחיה – היו מתוחים. כאשר חלתה אימה, התרכך האב, לדבריה – חל בו שינוי דרמטי. הביקורת כלפיה פחתה, היחסים איתה ועם אחיה הפכו לקרובים יותר ומבינים יותר. המחלה נתנה דחיפה לצורך בקשר מכיל ותומך, שללא המחלה לא היה קורה.

משפחה זו החלה את דרכה עם ההתמודדות במחלת האם בדרך הנכונה ביותר, אותה אני מתכוונת לחזק ולהעמיק.

אחת השאיפות שלי בהדרכת משפחות לחולי אלצהיימר היא להפוך את הגורם הקשה והכואב הזה ולהנחות אותו למקום טוב של צמיחה ותמיכה משפחתית. זה בהחלט אפשרי.

כמנחה לטיפול בחולי אלצהיימר ובני משפחתם, אני מאמינה כי הדרך הנכונה לטיפול בחולה היא בביתו. אני מדריכה את המשפחות על פי שיטת Habilitation, המספקת כלים לעבודה נכונה עם היכולות שהשתמרו אצל החולה תוך ראיית מכלול רגשותיו וצרכיו שלו ושל המשפחה המטפלת בו.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר

http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

אחד הקשיים הגדולים הקשורים למחלת האלצהיימר נעוץ בהתלבטות המייסרת – האם לאשפז בן משפחה במוסד? באיזה שלב? ובאיזה נסיבות?

עבור החולה, הדרך הטובה והנכונה ביותר היא טיפול בבית על ידי צוות קטן המורכב מבני משפחה ועובדים סיעודיים – לפי הצורך. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהתובענות הנדרשת מבני משפחה בבואם לטפל בחולה אלצהיימר בתוך ביתם. משפחות רבות חשות כי אינן מסוגלות או רוצות לעמוד בפני ההתמודדות ארוכת השנים והמפרכת הכרוכה במחלה.

ההחלטה הבסיסית – האם להוציא את החולה מן הבית למוסד היא כבדת משקל מכמה טעמים. ראשית, נקיטת צעד של הוצאת אדם מביתו לצמיתות היא קשה ומכאיבה. שנית, הידיעה שהעברתו מביתו למקום בו לא יקבל טיפול טוב כמו בבית כרוכה ברגשות אשם רבים. שלישית, בצעד זה יש מעין הודאה בכישלון הטיפול המשפחתי בתוך הבית.

מה שמכריע בסופו של דבר היא בחירה בין טובתו המקסימלית של החולה לבין טובתם האישית של  המטפלים מהמעגל הראשון ונכונותם להתגייס ולעמוד באתגר. אני לא יכולה לשפוט מה נכון. זו בחירה אישית ובהחלט לא פשוטה.

הנה סיפור מקרה לדוגמה. לא מכבר, הגעתי במסגרת עבודתי כמלווה חולי אלצהיימר ובני משפחתם, לבני זוג צעירים יחסית – בשנות השישים לחייהם, אשר הגבר אובחן כלוקה באלצהיימר. בשיחה עם אשתו, הבנתי שהייתה ויש להם זוגיות טובה, ולמרות זאת, ועל אף שמדובר בשלב ראשוני של המחלה, היא יודעת שתעביר אותו למוסד. לדבריה, היא מרגישה צעירה ואיננה מעוניינת להיקבר תחת המחלה בגילה. בנוסף, היא עברה מקרים טראומטיים נוספים הקשורים במחלות של בני משפחה קרובים, והיא חשה שבעה מהתמודדויות מן הסוג הזה. לדבריה, היא פשוט לא מסוגלת להכיל טיפול בבית בבעלה חולה האלצהיימר.

כמי שמאמינה מכל ליבי כי יש לשאוף לטפל בחולה אלצהיימר בבית, לא נקטתי כלפיה עמדה שיפוטית או ביקורתית. אני מקשיבה לרצונותיה ולקשייה ומעניקה תמיכה לבחירתה המורכבת ולדרך הקשה שהיא ניצבת בפניה.

כאן המקום להסביר שוב את הגישה הטיפולית המומלצת על ידי ועל פי אני עובדת. מדובר בשיטה הנקראת Habilitation , שבבסיסה עומד העיקרון כי השארת החולה בסביבתו הטבעית והמוכרת, בביתו – ייטיב עם תפקודו ותחושתו. מובן שאין זה קל לטפל בחולה אלצהיימר בבית, אך, לתפיסתי בעזרת נכונות ורצון, ליווי והדרכה מקצועיים אפשר להעניק לו ולסובבים אותו סביבת חיים נורמאלית ומספקת.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר
http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

ידוע שיחסים בין אם לבנותיה נוטים להיות מורכבים ולא פשוטים. כאשר ליחסים מורכבים וטעונים מצטרפת מחלה קשה שהתפרצה אצל אחד מבני המשפחה, הופכים אלה לנטל נוסף וכבד שיש לפרקו קודם כל.

במסגרת עבודתי כמלווה חולי אלצהיימר ובני משפחתם הגעתי לא מכבר למשפחה בה האב, איש צעיר יחסית, לקה באלצהיימר, והמטפלת העיקרית בו היא – אשתו. לזוג ארבעה ילדים – שתי בנות ושני בנים. כבר בשיחה הראשונה עם אם המשפחה, היא סיפרה לי שהיא קורסת תחת הנטל וחייבת עזרה ותמיכה מיידית. באופן טבעי, מתבקשות הבנות לסייע לאימן, אלא שבמקרה זה מורכבות הקשר והקשיים ביחסים, לא מאפשרים לבנות לחוש אמפטיה לאימן – ומכאן גם להושיט לה עזרה.

מצידי, עבודה עם משפחה כזו מכוונת קודם כל ליצירת אמפטיה, מכל הצדדים, כלפי המצב והבנה מה מונח על כפות המאזניים. כדי להגיע ליעד של עבודה תוך שיתוף פעולה נדרשים כל הצדדים להשיל מעליהם כעסים ומטעני עבר ובתהליך מודע להתמקד בהווה ובמציאות, דהיינו: בהתמודדויות הקשות שחווה האם כמטפלת בחולה אלצהיימר, בסכנה העלולה להיות טמונה בחיים עם חולה אלצהיימר ובצורך הדחוף והמיידי להגיש לה עזרה וכתף. זהו כורח המציאות.

הרבה פעמים מתוך אותה התגייסות משפחתית, שהיא צו השעה, צומחים פיוס וקרבה. זה תמיד מרגש אותי.

שנים רבות אני עובדת עם חולי אלצהיימר, מלווה ומדריכה את משפחותיהם. השיטה איתה אני עובדת, מכונה Habilitation, והיא מאפשרת לכל מטפל עבודה נכונה עם היכולות שהשתמרו אצל חולה האלצהיימר תוך ראיית מכלול רגשותיו וצרכיו שלו ושל הסובבים לו.

שיטת Habilitation מתמקדת במאמץ לאפשר למשפחת החולה חיים נורמאליים יחד איתו בבית ובמאמץ לעבוד מול היכולות שנשארו אצל החולה ולא באלה שאבדו או הידרדרו.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר

http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

כיווני מחקר חדשים שופכים אור חדש על התפתחות מחלת האלצהיימר, ומפיחים תקווה מחודשת לטיפול במחלה. עד לא מכבר נהוג היה לחשוב שהסיבה להיווצרות המחלה נעוצה במשקע חלבוני המתהווה במוח וגורם להפסקת פעילות בחלקים מסוימים בו, ומכאן להתנוונותם.

מחקר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס מגלה כי בניגוד לדעה שהייתה מקובלת עד כה, התפתחות המשקע החלבוני מתרחשת אצל כל אדם ולא רק אצל חולי אלצהיימר. כמו כן, התברר כי אין זה נכון שאצל החולים יצירת המשקע הינה במימדים גדולים יותר מאצל אנשים בריאים. המחקר מוכיח כי לא תהליך היווצרות החלבון הוא הבעיה, אלא יכולתו של הגוף לסלק את החומר ממנו. אצל הבריאים, החלבון מתפתח ומסולק במידת הצורך באופן טבעי. בעוד אצל החולים, הוא הולך ומצטבר במוח ומכאן נובעת הפסקת הפעילות וההתנוונות. זוהי בעצם מחלת האלצהיימר.

הממצא החשוב הזה, החושף את הסיבה לתהליך הגורם להתפתחות המחלה, פותח אופקים חדשים בפני גישות מחקריות שונות, ומכאן התקווה לפיתוח תרופות חדשות שיסייעו בסילוקו של המשקע החלבוני.

בכל מקרה, כבר עכשיו ניתן לומר כי גילוי מוקדם של המחלה, פירושו – הצטברות קטנה יותר של אותו חומר חלבוני, ואפשרות להתערב בסילוקו באמצעים התרופתיים הקיימים גם היום.

מה הם הסימנים הראשונים למחלה? בפוסט קודם התייחסתי לסוגיה זו, ומעבר לכך, אציין כי בין הסימנים המובהקים לקינונה של המחלה ניתן להבחין בירידה משמעותית בזיכרון לטווח הקצר, קושי בביצוע מטלות יומיומיות כמו כתיבת צ'ק, קושי בדיבור ובהבנה, אי התמצאות במרחב ובזמן, איבוד חפצים, אובדן יכולת שיפוט, אובדן יוזמה, הזיות וחשדנות.

אם עולה בליבכם חשש מוצק כי מישהו מקרוביכם מבטא התנהגויות אלה באופן משמעותי ועקבי, אל תהססו – גשו לבצע אבחון. ההתמודדות עם המחלה, במידה וזהו המקרה, תהיה טובה יותר ככל שהגילוי מוקדם יותר. בנוסף, יש לתת את הדעת לאימון המוח ואימון גופני המאטים את התקדמות המחלה.

כמי שמלווה חולי אלצהיימר ובני משפחתם שנים רבות, אני יודעת לתת תמיכה והדרכה לכל שלב משלבי המחלה ולמצבים מאתגרים שונים. שיטת הטיפול עימה אני עובדת נקראת Habilitation, ומטרתה היא שיפור איכות חייו של חולה האלצהיימר והקלה עליו ועל המטפלים בו – בעיקר כאשר מדובר בטיפול בבית – המומלץ על ידי. כדי להעניק לחולה טיפול הולם יש ללמוד כיצד ניתן ליצור עימו ערוצי תקשורת, איזה גירויים קוגניטיביים וחושיים מתאימים לחולה הספציפי שלפנינו, מהי הפעילות הגופנית הנכונה עבורו וכיצד ניתן לאזן תרופתית את תופעות המחלה. בנוסף, אני מייעצת ומנחה את המטפלים איך לשמור על בריאותם הנפשית בתוך ההתמודדות וכיצד לעבוד בשיתוף פעולה מעצים עם יתר מרכיבי המשפחה והסביבה האנושית הקרובה לחולה.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר
http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

מה קורה כאשר בן נאלץ לטפל בהורה חולה? כיצד מתקבל היפוך התפקידים המסורתי על ידי הבנים? ברור לכל שמדובר בסיטואציה שאיננה פשוטה וטבעית, על אחת כמה וכמה כאשר במרכז עומדת מחלת האלצהיימר הגורמת לחולה לאבד יכולות שכליות בסיסיות ולשנות את טבעו הידוע והמוכר.

כאשר פורצת המחלה ונחשפת, ממהרים על פי רוב בני המשפחה, ובעיקר בן/בת הזוג הבריא, להתגייס להתמודדות עם הצרכים והקשיים המתהווים. מהלך חייהם נעצר לא פעם והם משקיעים את מירב כוחותיהם בטיפול במגוון הבעיות הצצות עקב המחלה.

עם זאת, במהלך מפגשים עם משפחות לחולי אלצהיימר, אני נתקלת פעמים רבות בבנים של חולים הנוטים להתרחק מזירת המחלה בשלב הידיעה הראשוני. לא פעם עד כדי כך שההורה הבריא מתלונן שהם כלל לא מבינים את המתרחש ואינם מגישים שום עזרה וסיוע.

ברור ומובן לי כי לבנים של החולה קשה שבעתיים לקבל את השינויים שחלים בהורה. הם אינם מוכנים להשלים עם השינוי בסדרי עולם והעובדה העצובה שלפתע הם, הילדים, צריכים לטפל באבא או באמא. כתוצאה מכך, הם נמנעים ממעורבות ופעולה שמטרתה היא הגשת עזרה להורה הבריא.

בתהליך העבודה שלי עם המשפחה, לאט לאט, אני מנחילה בליבם של הבנים את המציאות החדשה והצרכים הנוצרים בעקבותיה, עד שהיא שוקעת בתוכם ומנביטה, לפעמים ממש כמו ברגע של הארה, אמפטיה ועשייה. זהו תהליך ממושך ולא פשוט.

הקושי בהתמודדות עם קיומה של האלצהיימר, מאפיין במיוחד בנים שהם עצמם הורים לילדים קטנים ותבנית הטיפול בילדים טבועה בהם. קשה להם עוד יותר לעשות את ההיפוך ולהפוך למטפלים בהוריהם.

רבים מהקשיים הצפים בעת התגלות מחלת אלצהיימר נובעים ישירות ממערכות יחסים וקשרים בתוך המשפחה. כאשר אני מגיעה ללוות משפחה של חולה אלצהיימר, בראש ובראשונה אני מסייעת למשפחה הספציפית עימה אני נפגשת להתמודד טוב יותר עם עובדת קיומה של המחלה אצל יקירם.

מטרה מרכזית נוספת, היא ללמד את המשפחה כיצד לטפל בחולה אלצהיימר בביתו. שיטת הטיפול עימה אני עובדת נקראת Habilitation, והיא שמה דגש רב על היבטים אלה המתייחסים לחיזוק המוח והגוף, לצד הטיפול הרפואי. כדי להביא לשיפור באיכות חייו של חולה האלצהיימר ובמטרה להקל על בני המשפחה המטפלים, יש לדעת כיצד ליצור מערך טיפול שלם, הכולל בין היתר התווית ערוצי תקשורת מתאימים עם החולה, מתן גירויים קוגניטיביים וחושיים המותאמים לחולי האלצהיימר ופעילות גופנית המיועדת להקל על החולה ולאזן את תופעות המחלה. בארה"ב עוסקים רבות בכך ומיישמים שיטות טיפוליות מתקדמות לטיפול בחולי אלצהיימר, מתוך כוונה לשמור עד כמה שניתן על איכות חיי החולים ולא רק על מנת לשמור אותם בחיים.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר
http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

מה הם הסימנים לכך כי החלשות הזיכרון איננו תהליך טבעי הקשור לעליית הגיל וכי יש בו רמז להימצאותה של מחלת האלצהיימר?

מאמר שפורסם לאחרונה ב- CARE 2 מחדד היטב סוגיה מטרידה זו. כולנו שוכחים. זוהי תופעה ההולכת ומתגברת ככל שהשנים חולפות, והופכת למובהקת מגיל חמישים וצפונה. אנחנו שוכחים מספרי טלפון שנהגנו לזכור בעל פה, שוכחים פרצופים ושמות של אנשים שנתקלו בנו במהלך חיינו, שוכחים פגישות, לא פעם שוכחים לשם מה הלכנו למקרר, איפה שמנו פריט כזה או אחר וכן הלאה. אלה הן תופעות המוכרות מחיי היומיום של אנשים מתבגרים ואינן מצביעות על בעיה מיוחדת.

מתי צריכה להידלק נורת אזהרה לכך שמשהו אינו תקין ואיננו בגדר הנורמלי? האבחנה בין תופעות אובדן הזיכרון, הבלבול והשכחה שהן חלק מהגיל היא בכך שהתרחשותן אינה מפריעה לתפקוד ביומיום. כאשר בעיות הזיכרון מפריעות לתפקוד, באופן שחוזר על עצמו, יש לעשות צעד לברור נוסף.

לצורך המחשה: אופייני לאבד או לא לזכור היכן שמנו את מפתחות הרכב, אבל כאשר המפתחות מתגלים במקומות "מוזרים" כמו מקרר, מכונת כביסה וכד', ללא הסבר, וכאשר התופעה חוזרת על עצמה – הרי יש מקום לדאגה.

או כאשר נוהגים בכביש, בדרך מוכרת היטב ליד הבית, ופתאום מאבדים אוריינטציה, לא יודעים איפה אנו נמצאים ולשם מה נסענו, כאילו ירד עלינו ענן וקיימות דקות או שניות של חוסר התמצאות מוחלט – תופעה זו עלולה להצביע על בעיה שיש לגשת ולאבחן אותה, לבדוק האם מדובר באלצהיימר.

כשהשלב הזה מתרחש, האדם עצמו יחוש שמשהו אצלו איננו כשורה. עמוק בפנים הוא מבין כי עליו לפנות לייעוץ מקצועי. אם הוא אינו מגיע לתובנה זו בעצמו, הרי שהסובבים אותו מסבים את תשומת ליבו לצורך בבדיקה מעמיקה יותר של מצבו.

לא קל לעכל ולהכיל אפשרות של הימצאות מחלת האלצהיימר. עם זאת, איתורה המוקדם יאפשר הערכות נכונה, איסוף מידע לגבי התפתחות המחלה ומאפייניה ויתכן גם עיכוב התקדמותה באמצעות תרופות. יש לדעת גם זאת – ניתן לחיות עם האלצהיימר שנים רבות. במהלך המחלה ישנן תקופות ממושכות בהן ניתן לנהל אורח חיים תקין, שגרה. משפחות הנערכות לכך ונתמכות בליווי והדרכה, מתמודדות טוב יותר ומגישות לחולה ולעצמן איכות חיים נכונה וטובה יותר.

כמי שמלווה חולי אלצהיימר ומשפחות לחולים במשך שנים רבות, אני מספקת למשפחה כלים להתמודדות עם המחלה בכל שלב ושלב שלה. אני מנחה, מדריכה ומלווה את בני המשפחה והמטפלים בו כיצד להתנהל עם האדם החולה בחיי היומיום, תוך יישום שיטת טיפול המכונה Habilitation, המבוססת על עבודה עם היכולות שעדיין קיימות אצל החולה. לפיכך, אני מתאימה לחולה פעילויות הולמות למצבו ומלמדת את הסביבה המטפלת כיצד לתקשר איתו טוב יותר, איך להפעיל אותו גופנית, איזה תעסוקות יומיומיות ועבודות פשוטות הוא יכול לבצע מדי יום, כיצד לסדר את הבית כדי להבטיח בטיחות ונוחות ואיך ניתן לתת מענה לצרכים רגשיים ולבעיות התנהגות. אני מלמדת כיצד אפשר לקיים שגרת יומיום נכונה לחולה ומגישה כתף ותמיכה למטפלים בו. חשוב מאוד להיעזר בידע וניסיון קיימים בהתמודדות עם אתגרי האלצהיימר.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר
http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

מה קורה למערכת הזוגית כאשר אחד מבני הזוג לוקה במחלת האלצהיימר? מה לוקח בן הזוג החולה מהבריא? איך ניתן לגשר על פערים וחסכים?

כאשר אחד מבני הזוג חולה באלצהיימר מופר לחלוטין האיזון במערכת הנישואים. החולה הופך לנתמך ונסעד, לעיתים מבולבל ומתוסכל, לעיתים שופע אהבה וזקוק לחום ומגע. הבריא נדרש להתגייס במלוא כוחותיו למתן טיפול, תמיכה והבנה לחולה, ובדרך נאלץ לוותר על צרכים אישיים רבים.

כאשר בני הזוג צעירים יחסית, בשנות החמישים או השישים לחייהם, צפה ועולה בעיה הקשורה במיניות וזוגיות. בן/בת הזוג החולה אינו יכול לתפקד במערכת יחסי המין, והצלע הבריאה נשארת במעין סוג של חסך, הנערם על השינויים האחרים המתהווים באישיותו המוכרת של האדם החי עימם, ועל הקשיים הכרוכים בהתמודדות עם תופעות המחלה.

כאשר אני מגיעה להדרכת משפחה ונפגשת בזוג צעיר יחסית הנמצא בלב ליבה של ההתמודדות עם המחלה, אני נתקלת לא פעם בדילמה שצפה ועולה אצל בן/בת הזוג הבריא. הוא או היא מגלים לי כי הם מתמודדים עם שאלה מוסרית לא פשוטה: האם הם רשאים לצאת ולמצוא מערכת יחסים מחוץ לחיי הנישואין שתאפשר להם קבלת חום, אהבה ומין? הם מתייעצים איתי וכאילו מבקשים ממני אישור ללכת אחרי ליבם. אני משתתפת איתם ומתלבטת איתם בשאלה, מתוך הנחה שכל אדם ימצא את התשובה הנכונה עבורו.

חשוב מאוד שהאדם הקרוב, המטפל הראשי בחולה האלצהיימר, יבטא את קשייו וייתן מענה לצרכיו ומאווייו. זהו תנאי בסיס לטיפול נכון ומוצלח בחולה ולהישרדות בריאה של המטפל והמשפחה שסביבו.

בהדרכה אישית, מותאמת למשפחה, אני מסייעת למשפחות לחולי אלצהיימר בהעברתם מעל מכשולים מן העבר ומההווה, בשאלות, תמיהות ומכאובים אישיים. אני כמובן מנחה אותם בהיבטים המעשיים של המחלה ומלמדת אותם כיצד לעבוד עם היכולות שהשתמרו אצל החולה, איך לתקשר איתו, באיזו דרך להפעיל אותו גופנית, איזה מטלות יומיומיות עליו לבצע, כיצד לבנות לו תוכנית פעולה ליומיום ועוד.

אל תהססו לפנות אלי לעזרה.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר
http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

מה קורה לאדם שבן/בת זוגו לוקה באלצהיימר? כיצד משנה המחלה את חייו? איך עליו להתמודד עם התמורות המתרחשות באופיו והרגליו של אדם קרוב? כיצד הוא יכול לסעוד את יקירו ולשמור על צרכים וערכים החשובים לו עצמו? לשמור על עצמו מטביעה במערבולת?

בעבודתי כמלווה בני משפחות לחולי אלצהיימר, אני רואה פעמים רבות בני זוג שהולכים לאיבוד בתוך המחלה ונאלצים לוותר על חלקים מהותיים וחשובים מחייהם. הם מוותרים עליהם, לא כי הם רוצים, לא באופן מודע, אלא כתוצאה מעומס יתר שמטילה על כתפיהם ההתמודדות עם המחלה, תוצאה של התגייסות שאינה מותירה פנאי לעצמם.

לא מכבר פגשתי גבר בשנות השישים לחייו שאשתו היא חולת אלצהיימר. לפני שחלתה, היה בעלה איש מעורב שעשה למען קהילתו. בהיותו אדם דתי יזם הקמת בית כנסת בשכונה לרווחת התושבים. המקום הפך למעין פרוייקט אישי שלו, בית שני – אליו נהג ללכת כמה פעמים ביום, לוודא שהוא מתוחזק היטב, להיפגש ולשוחח עם חבריו. מחלת אשתו קטעה את ההרגל והוא התנתק מבית הכנסת לחלוטין. בנוסף, עקב הקשיים היומיומיים בבית, החל להפר כללים דתיים עליהם הקפיד באדיקות במשך כל השנים.

דוגמא נוספת בה נתקלתי לאחרונה – היא אישה, בעלת משרה בכירה בתחומה אשר בעלה – חולה באלצהיימר, מטופל בביתם. אותה אישה נוהגת לצאת מדי יום ליום עבודה מלא, בעוד בעלה נשאר בבית, מועסק באופן לא מסודר. כחלק מהמחלה, הוא נוהג להפוך את היום ואת הלילה, סימפטום אופייני מאוד לאלצהיימר; הוא קם באמצע הלילה – רוצה לאכול, להסתובב, לשוחח… והיא – למענו – מוותרת על צורך קיומי ובסיסי – שינה.

כאשר הגעתי להדרכה בשתי משפחות אלה, הבנתי שבשלב הראשון עליי לגרום לאותם אנשים להבין שאסור להם לוותר על חייהם – צרכיהם, תחביביהם, הרגעים הפרטיים שלהם. לכן, כינסתי את כל בני המשפחה כדי לחלק את הנטל בין כולם ולאפשר לאב/אם המשפחה פנאי לעצמו. בנוסף, הדרכתי אותם כיצד להנחיל לחולה האלצהיימר סדר יום מובנה ואיזה פעילויות יש לעשות עימו במשך היום. לטובתו ועל מנת לאפשר לבני המשפחה להמשיך לתפקד ולקיים אורח חיים נורמאלי.

שנים רבות אני עובדת עם חולי אלצהיימר, מלווה ומדריכה את משפחותיהם. השיטה איתה אני עובדת, מכונה Habilitation, והיא מאפשרת לכל מטפל עבודה נכונה עם היכולות שהשתמרו אצל חולה האלצהיימר תוך ראיית מכלול רגשותיו וצרכיו שלו ושל הסובבים לו.

שיטת Habilitation מתמקדת במאמץ לאפשר למשפחת החולה חיים נורמאליים יחד איתו בבית ובמאמץ לעבוד מול היכולות שנשארו אצל החולה ולא באלה שאבדו או הידרדרו.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר

http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

התמודדות עם מחלת האלצהיימר הינה מורכבת וקשה מעצם היותה מחלה ללא מרפא, בה הולך האדם החולה ושוקע במחוזות של בלבול שכחה ואובדן. המשפחה המקיפה אותו מוצאת את עצמה ניצבת מול השתנות צלם דמותו של האדם שהכירו, כאשר עוצמת התופעות הכרוכות במחלה מעמיקה את כל הניואנסים שהיו קיימים עוד קודם במערכת היחסים המשפחתית.

המחלה למעשה משמשת כזרז, המעלה מעל לפני השטח בעיות שהיו קיימות בתוך המשפחה, או להיפך יחסים קרובים וחמים. ניתן לומר שאם לא הייתה מתרחשת המחלה, אפשר היה אולי לטאטא מתחת לשטיח, לאזן, להתעלם או להתרפק על החוטים הקושרים או המנותקים בין בני המשפחה. אלא שבמחלה הכל צף ועולה בעוצמות בלתי רגילות. במקרים רבים, הקושי בהתמודדות עם המחלה הוא על רקע היחסים בתוך המשפחה. אלה הופכים לאקוטיים ביותר.

אני רוצה להציג סיפור מקרה כדוגמא: משפחה בה האב, אדם צעיר בראשית שנות השישים לחייו, לקה באלצהיימר. אשתו, אדם אופטימי בעל תפיסת חיים חיובית, מתמודדת לבדה באופן יוצא דופן עם מחלת בעלה. תמיד מחייכת, פניה מקרינים אור ובכל הזדמנות תאמר שהכל בסדר.

מהו המחיר שמשלמת אותה אישה על גבורתה? קודם כל היא משלמת מחיר יקר. מדוע? מעצם זה שהיא איננה מבקשת עזרה, לא מכירה בעובדה שלא ניתן להתמודד עם אדם חולה אלצהיימר לבד, שהיא לא נתמכת באנשים נוספים ולא מבקשת מעולם מהקרובים לה שחרור כדי שתוכל לנשום מדי פעם – בגלל כל אלה היא מזמינה לעצמה משבר שלעת עתה מסתתר מעבר לפינה. יום אחד היא פשוט לא תוכל לעמוד בכך יותר לבדה ותקרוס.

שני ילדיה, אנשים צעירים בעלי משפחות, הורים לפעוטות, "קונים" את מצג ה"הכל בסדר" של אימם וכלל אינם מבינים עם מה היא מתמודדת ומה עוד צפוי לה, הם פשוט מנותקים וממשיכים בחייהם.

כשהוזמנתי אליהם ופגשתי אותם להדרכה, הבנתי שאחד מתפקידיי המרכזיים יהיה להבין איפה נמצאים יתר בני המשפחה בסיפור של המחלה, לגייס אותם, לחלק תפקידים ולגרום להם להבין שאימם לא תוכל לעמוד במעמסה לבדה. לשמחתי, פגשתי משפחה מלוכדת ואכפתית. המסע איתם היה מופלא, עמוק וכן. למרות שילדיו של החולה עמוסים מעל לראש בעבודה ובגידול ילדיהם ומתקשים להתפנות לטיפול באביהם – חילחלה בתוכם אט אט ההבנה שהם חייבים להתגייס. הנה, לפני שלושה ימים צלצלתי לשאול לשלומם וכבר הסתבר שפינו זמן כדי לשהות עם האב ולאפשר לאם לצאת עם חברות לבית קפה. ההתקדמות שעשו ריגשה אותי מאוד.

משפחות יקרות לחולי אלצהיימר, המחלה הזאת מחייבת התגייסות משותפת של המשפחה, התגברות על קשיים, מחלוקות ומתחים מן העבר. זה לא קל בכלל. כפי שציינתי, זהו אחד האתגרים הגדולים שמציבה מחלת האלצהיימר, אך ללא תמיכה משותפת – קשה לצלוח את הקשיים הצפויים.

כמי שמדריכה ומלווה משפחות לחולי אלצהיימר שנים רבות, אני מקדישה חלק ניכר מזמן ההדרכה  לעניין התפקוד המשפחתי במערכה הניצבת לפניהם. בנוסף, אני מנחה את המטפלים באדם החולה כיצד לתקשר איתו, להפעיל אותו גופנית וקוגניטיבית, לספק לו תעסוקה הולמת, לבנות לו סדר יום, לשמור על בטיחותו ולתת מענה לתופעות התנהגותיות הכרוכות במחלה.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר
http://www.alzheimerinisrael.com/

054-2277801

מתי אמור להתעורר חשד לקיומה של מחלת האלצהיימר? מה הם הסימנים הראשונים היכולים להצביע על נוכחות המחלה?

מחלת האלצהיימר עלולה להתחיל שנים רבות לפני שהיא מאובחנת על יד רופא פסיכו-גריאטרי. בתקופה זו, המחלה מקננת באדם אך איש אינו יודע זאת, כולל הוא עצמו. הוא מתפקד באופן רגיל; עובד, מנהל משפחה, משק בית, חיים חברתיים ועוד. ובכל זאת ישנן כמה נורות אזהרה:

הסוג הראשון, הינם סימנים שאינם חד משמעיים. הם יכולים להצביע על שלב ההבשלה הראשוני של המחלה, ועם זאת, כאשר הם מופיעים מדי פעם ובאופן אקראי, הם עשויים לאפיין כמעט כל אדם מתבגר ומבוגר. מדובר בסימנים כגון: בלבול, אובדן חפצים, ירידה בזיכרון לטווח הקצר, שכחה גוברת, קשיים בשימוש בשפה ובהבנת הנשמע.

הסוג השני, הינם סימנים מדויקים יותר, שבהחלט צריכים להדליק נורת אזהרה. כאשר מבחינים באדם, שבנוסף לסימנים שצויינו לעיל, מתקשה בפעולות יומיומיות כגון עמידה בלוחות זמנים, בחירת בגדים ובעיקר – ביצוע פעולות חשבוניות ועיסוק בכסף – הרי כדאי לגשת לרופא ולבקש אבחון.

נושא הטיפול בכסף, הינו סימן מובהק לתחילת המחלה. בתקופת עבודתי בבית אבות בארה"ב, שהתה שם אישה חולת אלצהיימר, אשר האפוטרופוס שלה סיפר לי, שהרבה שנים לפני האבחון, כאשר עדיין עבדה והייתה פעילה, בכל פעם שרשמה צ'ק לשכר דירה, נהגה לרשום 1 דולר. לא בגלל קמצנות, טעות או אי הבנה. האישה הייתה מנהלת חשבונות במקצועה. הרישום השגוי היה סימן לראשית שחיקת המוח ובדיעבד התברר כאחד הסימנים הראשונים לקינון המחלה בה.

מה עושים כאשר קיים חשש להימצאותה של מחלת האלצהיימר? כאשר החשד הוא מוצק למדי, רצוי לפנות לרופא פסיכו-גריאטרי לאבחון. במידה והאבחון יוצא חיובי, ייתכן והוא ימליץ על טיפול תרופתי העשוי לעכב את התפתחות המחלה. בנוסף, כדאי לבדוק האם הדמנציה היא על רקע קוגניטיבי או גופני. אם מדובר בירידה גופנית, יש לטפל בה נקודתית.

מחלת האלצהיימר כרוכה בקשיים פיזיים ורגשיים רבים. היא משנה את חייהם של בני משפחת החולה והקרובים לו. כדי להתמודד עם האתגר הצפוי, מומלץ להכיר את תופעות המחלה, שלבי התפתחותה ואפשרויות התמיכה לכל שלב ותופעה הצפויה להגיע.

טיפול בחולי אלצהיימר , ליווי והדרכת בני משפחתם, הינו תחום עיסוקי כבר שנים רבות. את השכלתי וניסיוני בתחום רכשתי בארה"ב ובארץ. במהלך הדרכת משפחות לחולי אלצהיימר, אני מלמדת ומנחה אותם כיצד לתקשר נכון עם האדם החולה, להבין את רצונותיו, להפעיל אותו גופנית, לספק לו תוכנית תעסוקה יומיומית, לשמור על בטיחותו, להעניק לו טיפול תרופתי נכון וכיצד לתת מענה לצרכים רגשיים ולבעיות התנהגות. מרכיב חשוב נוסף בהדרכה, הינו תמיכה מעשית וחיזוק רגשי לסביבה המטפלת.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר

054-2277801

http://www.alzheimerinisrael.com/

מתי אמור להתעורר חשד לקיומה של מחלת האלצהיימר? מה הם הסימנים הראשונים היכולים להצביע על נוכחות המחלה?

מחלת האלצהיימר עלולה להתחיל שנים רבות לפני שהיא מאובחנת על יד רופא פסיכו-גריאטרי. בתקופה זו, המחלה מקננת באדם אך איש אינו יודע זאת, כולל הוא עצמו. הוא מתפקד באופן רגיל; עובד, מנהל משפחה, משק בית, חיים חברתיים ועוד. ובכל זאת ישנן כמה נורות אזהרה:

הסוג הראשון, הינם סימנים שאינם חד משמעיים. הם יכולים להצביע על שלב ההבשלה הראשוני של המחלה, ועם זאת, כאשר הם מופיעים מדי פעם ובאופן אקראי, הם עשויים לאפיין כמעט כל אדם מתבגר ומבוגר. מדובר בסימנים כגון: בלבול, אובדן חפצים, ירידה בזיכרון לטווח הקצר, שכחה גוברת, קשיים בשימוש בשפה ובהבנת הנשמע.

הסוג השני, הינם סימנים מדויקים יותר, שבהחלט צריכים להדליק נורת אזהרה. כאשר מבחינים באדם, שבנוסף לסימנים שצויינו לעיל, מתקשה בפעולות יומיומיות כגון עמידה בלוחות זמנים, בחירת בגדים ובעיקר – ביצוע פעולות חשבוניות ועיסוק בכסף – הרי כדאי לגשת לרופא ולבקש אבחון.

נושא הטיפול בכסף, הינו סימן מובהק לתחילת המחלה. בתקופת עבודתי בבית אבות בארה"ב, שהתה שם אישה חולת אלצהיימר, אשר האפוטרופוס שלה סיפר לי, שהרבה שנים לפני האבחון, כאשר עדיין עבדה והייתה פעילה, בכל פעם שרשמה צ'ק לשכר דירה, נהגה לרשום 1 דולר. לא בגלל קמצנות, טעות או אי הבנה. האישה הייתה מנהלת חשבונות במקצועה. הרישום השגוי היה סימן לראשית שחיקת המוח ובדיעבד התברר כאחד הסימנים הראשונים לקינון המחלה בה.

מה עושים כאשר קיים חשש להימצאותה של מחלת האלצהיימר? כאשר החשד הוא מוצק למדי, רצוי לפנות לרופא פסיכו-גריאטרי לאבחון. במידה והאבחון יוצא חיובי, ייתכן והוא ימליץ על טיפול תרופתי העשוי לעכב את התפתחות המחלה. בנוסף, כדאי לבדוק האם הדמנציה היא על רקע קוגניטיבי או גופני. אם מדובר בירידה גופנית, יש לטפל בה נקודתית.

מחלת האלצהיימר כרוכה בקשיים פיזיים ורגשיים רבים. היא משנה את חייהם של בני משפחת החולה והקרובים לו. כדי להתמודד עם האתגר הצפוי, מומלץ להכיר את תופעות המחלה, שלבי התפתחותה ואפשרויות התמיכה לכל שלב ותופעה הצפויה להגיע.

טיפול בחולי אלצהיימר , ליווי והדרכת בני משפחתם, הינו תחום עיסוקי כבר שנים רבות. את השכלתי וניסיוני בתחום רכשתי בארה"ב ובארץ. במהלך הדרכת משפחות לחולי אלצהיימר, אני מלמדת ומנחה אותם כיצד לתקשר נכון עם האדם החולה, להבין את רצונותיו, להפעיל אותו גופנית, לספק לו תוכנית תעסוקה יומיומית, לשמור על בטיחותו, להעניק לו טיפול תרופתי נכון וכיצד לתת מענה לצרכים רגשיים ולבעיות התנהגות. מרכיב חשוב נוסף בהדרכה, הינו תמיכה מעשית וחיזוק רגשי לסביבה המטפלת.

שלכם,

אורית שביט, מומחית לאלצהיימר

הכוונה וליווי למשפחות של חולי אלצהיימר

054-2277801

http://www.alzheimerinisrael.com/